1 5

זברה הוצאה לאור

מיקה 1 - החברות הכי טובות

מיקה 1 - החברות הכי טובות

40.00 ש״ח
86.00 ש״ח 40.00 ש״ח
Sale Sold out

מיקה 1 - החברות הכי טובות
כתבה: סאבין למיר
אייר: ורסמוס ברינהי
תירגמה מאנגלית: תמי הראל
96 עמודים, 2022

מיקה באמת רוצה שדברים יסתדרו, אבל זה לא תמיד מצליח לה. אז מה היא אמורה לעשות עכשיו, כשהחברה הכי טובה שלה מקימה מועדון אהבה עם ילדות אחרות, ודווקא מיקה נשארת בחוץ, כי היא לא מבינה כלום בבנים? איך יכול להיות שהחברה הכי טובה שלה שכחה את כל מה שהיה ביניהן ?ועם מי בכלל היא יכולה לדבר על הדברים האלה עכשיו?  עם אמא? אין סיכוי,  היא כזאת מביכה! עם אבא? אין סיכוי, מי בכלל יודע איפה הוא?

ביקורות:

נירה לוין, דףדף

מאירה ברנע גולדברג, מאקו

עטרה אופק, המתלהבת
כמה מרענן לפגוש קומיקס על ילדה ככל הילדות - לא גיבורת על, ולא מדלגת בין עולמות דימיוניים, ולא שונה בעצם מהילדות שכולנו מכירים - רק שמקור מיקה מדברת דנית ולא עברית, והיא מצוירת בסגנון מרושל בכוונה, כמעט כאילו היא עצמה ציירה הכל, ומאחר שהיא ממש בתחילתו של גיל ההתבגרות, נדמה לה שהכל נורא מביך ושלעולם לא תתאהב, ויש לה גם משאלות שאולי תתגשמנה בספרים הבאים, כמו לפגוש סופסוף את אבא שלה, ובינתיים היא פוגשת את הדייטים המתחלפים של אמא (אבל בסוף מגיע מועמד שכולנו מקווים שישאר). תרגמה להפליא מאנגלית: תמי הראל, מותק של ספר למתבגרות מגיל 10.

מאיה בקר, הארץ
בכל הנוגע לקומיקס, כדאי היום להיות ילדה בת תשע. יותר ויותר רומנים גרפיים מצוינים פונים בשנים האחרונות לקהל היעד הזה, שעל קו התפר בין ילדות לבגרות. ריינה טלגמאייר היא המלכה הבלתי מעורערת של הז'אנר, ולאחרונה הצטרפו למדף בישראל גם "מחנה הקיץ שלי", "קליק" "לצפות בכוכבים" ו"שלוש ילדות ש..." — כולם סיפורים מצוירים שבמרכזם גיבורות עם כאבי גדילה. החברה החדשה במועדון היא מיקה, והיא פותחת את הספר עם רשימת משאלות:

1. חדר פחות ילדותי. 2. לפתוח פרופיל באינסטגרם. 3. להתאהב. הסעיף האחרון קשה במיוחד לביצוע. "אולי אם אני אחשוב הרבה על איזה בן, אני אהיה מטורפת עליו בסוף? חצי שעה ביום זה מספיק?". אלא שמיקה שוכחת לחשוב על בנים, ומוצאת את עצמה נדחקת החוצה מחוג הבנות המגניבות — אלו שמדברות על נשיקות ותולות על הקיר פוסטרים של להקות; ולא משנה כמה עמוק היא מחביאה בארון את הצעצועים והבובות. בשונה מרוב ספרי הקומיקס שמגיעים אלינו, "מיקה" נולד בדנמרק ולא באמריקה, וזה ניכר לא רק בסגנון — האיורים של רסמוס ברינהי מלאי אופי והבעה, מתוחכמים בדרכם הכמו־מרושלת, קוליים מאוד — אלא גם בעובדה שהוא הרבה פחות צדקני: אמא של מיקה, חד־הורית הוללת, מחליפה בני זוג כל יומיים, פעילה בטינדר ומגדירה מחדש את המושג "אמא מביכה".

שהם סמיט
על פניו זהו עוד קומיקס קל משקל, חולף ביעף, על היומיום של ילדה עירונית עדכנית בת עשר או אחת עשרה. פעם, לפני שהומצאו הגוזיות, זה היה גיל פשוט, חביוני, היום, זה לא קל, ובפרט כשהמודל הנשי שלך הוא אמא 'מביכה' - בת 43 - שמחוברת חזק למיניות שלה ולטינדר.
כל כך מרענן ונדיר לראות איור של גבר ואשה - גבר ואשה שאינם אבא ואמא - עירומים במיטה, ולא בספר שתכליתו ללמד ילדים איך עשו אותם, אלא סתם כך, בנונשלנטיות, כי אלה החיים. כל כך מרגש לשמוע ילדה שמסרבת לזייף נשיות בטרם עת.
כמה טוב שיש ספר שכזה, ושיש בו דמויות שכאלה, שמותחות את האפשרויות, שמתבוננות זו בזו בהומור ("זה בסדר אמא, אני לא יכולה לשמור על קשר עם כל האקסים שלך. אפילו את לא עושה את זה.") חמלה ואהבה. ולא רק בנות, גם בנים וגברים חמודים וסבתא סורגת חכמה ורגישה.
תמי הראל Tami Harel היא ששלתה את הפנינה הנורדית, תירגמה אותה לעברית טבעית ולא מתאמצת (ובצדק עברתה את מירה למיקה) והוציאה אותה לאור בהוצאת זברה, מיסודה של Nira Harel. אם אתם מחפשים ספר ילדים ונוער צעיר שהוא גם כייפי ועדכני וגם אינטליגנטי ומחנך במובן העמוק - זה הכרך הראשון בסידרה (ובמאמר מוסגר בכל זאת אביע צער על כך שהסדרות עברו מהטלוויזיה לספרות, על כך שלספרים יחידים כמעט שאין סיכוי מולן).


גלית לוי בביקורת באתר הפנקס
מיקה מגיעה אלינו מדנמרק והיא מביאה איתה רוח נעורים אירופאית. כמו נערות רבות היא רוצה להיות בלוגרית מגניבה עם חדר מעוצב מאיקאה. אבל מי שבאמת עושה חיים ומנצלת את נפלאות הרשת היא דווקא אמא שלה, שמחליפה שלושה חברים בשנה. את אבא ביורן, מיקה לא מכירה כלל; הוא אדריכל עסוק, והחלום הכי גדול שלה הוא לפגוש אותו.

הבעיות של מיקה הן בעיות מוכרות לכל מתבגרת: החברה הטובה שנטשה, החיפוש אחרי אהבה חדשה ואיזו תמונה כדאי להעלות באינסטוש. אמא של מיקה מביכה בדיוק כמו כל האמהות בעולם, אבל דווקא העובדה שחיפושיה אחר זוגיות נעשים בפתיחות ובגלוי הופכת את הסיפור הזה לתגלית תרגומית אמיתית עבור קוראים ישראלים שרגילים לדפוסי משפחה שמרניים ולסיפורים שנכנעים לשפת הפי.סי. הנזהרת תמיד.

בזכות העובדה שמדובר בקומיקס, אנחנו זוכים להצצה על בתים שקירותיהם צבעוניים מבחוץ, וחדר המגורים שלהם כולו ברוח ה”הוגה”. הפריימים הריבועיים של הסיפור המייצרים רומן גרפי כייפי, מביאים קול של דור (תרתי משמע, כי גם המוזיקה נוכחת פה). הם מספקים יצוג לנעורים בעיר אירופאית, בין עצי אשוח ומסיבות לשנה החדשה. הסיפור מתקיים באווירת האיחוד ויחד עם זה לא מפחד להצביע על השוני עד כדי כך שאמא של מיקה יכולה להשמיץ את כל הצרפתים – “אין להם טיפת חוש הומור” רק בגלל דייט גרוע. ומיקה יכולה להגיד לאמא שלה: “תשלטי בעצמך. את יפה כשאת שמחה. זה מה שאת תמיד אומרת לי”, כי מיקה היא המבוגר האחראי בספר הזה (חוץ מסבתא שלה).

במובן הזה תרגום הקומיקס לעברית הוא הזדמנות עבור הקוראים הישראלים למפגש עם מתירנות תרבותית שהם לא רגילים לקרוא עליה בספרים: מיקה מתעוררת בבוקר השנה החדשה ורואה את אמא שלה ישנה עם חבר חדש, כשהמטבח עמוס בקבוקי שמפניה ריקים ושאריות של מסיבת מבוגרים הוללת. מיקה, שמתמודדת עם משברי גיל ההתבגרות הבינלאומיים, מעמתת את אמא שלה עם רצונה.




 

View full details